"האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו..."
ש. טשרניחובסקי
המשפחה היא תבנית נוף "מולדתו" של כל אחד מאיתנו...
זוהי מערכת ייחודית שאין דומה לה בחיי אדם.
במשפחה הילד נושם, קולט וסופג בכל חושיו את האוירה, המסרים , הדפוסים והחוויות הראשוניות והמשמעותיות בחייו.
זוהי "המעבדה" שלו לחיקוי והפנמה של אהבה, סמכות וגבולות,הצלחה וכישלון, תחושות ביטחון וסיפוק.
זהו מודל לזוגיות ולהורות.
המשפחה מהווה את הבסיס והמעטפת הקיומית – הפיזית, הרגשית והכלכלית.
ההתקשרות של הילד עם הוריו ואחיו, הדינמיקה הנוצרת ומשתנה ביניהם, כמו חוליות בשרשרת – משפיעה ונותנת חותם עמוק ומשמעותי להמשך... זהו "התרמיל" שהילד יוצא איתו לעצמאות ולחייו הבוגרים.
לכן,
טיפול משפחתי – טיפול בילד ו"בבעיה" בסביבתו הטבעית, מאפשר
כאן ועכשיו ליצור שינוי והטבה ולשחרר את כל המשפחה להמשך צמיחה!
במשפחה מתרחשים שני סוגים של משברים:
משברים התפתחותיים שנוצרים מעצם שנות החיים והדינמיקה במשפחה.
ומשברים "מפתיעים" שלא ידועים מראש ו"נופלים" על המשפחה.
לאורך שנות עבודתי, זיהיתי נושא אחד מרכזי שעובר כחוט השני בכל המשברים והוא –
סמכות הורית וגבולות:
מהי סמכות הורית מיטיבה? איפה עובר הקו בין גבולות וביטחון לאהבה?
ההורים רוצים להיות הורים טובים וגם חברים טובים של ילדיהם.
הם חוששים שאם ישימו גבול, פירוש הדבר, "שאנחנו לא אוהבים את ילדנו והוא לא יאהב אותנו", וכך נוצר בלבול...
לעיתים, ההורים מפרשים העדר גבולות וסמכות הורית כביטוי של אהבה וקרבה.
הרצון לתת ולהעניק לילד הכל יוצר קושי בהצבת גבולות ובהבנה שהם הכרחיים לביטחונו הרגשי של הילד ולתחושת רגיעה.
יש מה לעשות! טיפול משפחתי, הדרכה להורים ושיתוף פעולה הורי יכולים בזמן קצר יחסית לחולל שינוי והטבה לרווחת כל בני המשפחה.
כל משפחה עוברת
שלבי התפתחות, שהם למעשה
משברים נורמליים.
כאמור, משבר מהווה קושי יחד עם הזדמנות...
לעיתים הקושי "תוקע" את ההורים ושאר בני המשפחה, "צובע" את האוירה והיחסים וחוסם אותם מלהמשיך הלאה.
בכל "מעבר" או צומת יש צורך הן לילד והן להוריו להיפרד ממצב שהיה "ולעלות" שלב בהתפתחות. שלב שהוא חדש, מפחיד אך גם מאתגר.
המעברים המתרחשים בכל משפחה הם:
הולדת ילד ראשון – מעבר ממצב של זוג לשלישיה. התינוק "נכנס" בין בני הזוג וכל תשומת הלב מופנית אליו,
הזוגיות פתאום "נעלמת". פעם ראשונה להיות אמא, אבא - כמה מרגש! ואיזה פחד!?
הולדת ילד שני – מעבר משלישיה לרביעיה . זהו המבנה המאוזן – שני הורים ושני ילדים – אבל עכשיו צריך לפנות מקום לעוד ילד...."איך מתחלקים"? איך מחלקים את העומס בינינו ההורים? איך יוצרים איזון ושיתוף פעולה?
"המשפחה המתבגרת" – לרוב, זהו שלב מאד קשה ומאתגר.
הילד שמגיע לגיל ההתבגרות (ולפעמים יש יותר מאחד) "מכניס" את כל המשפחה למערבולת של מצבים ורגשות, מעורר תחושות של בלבול, חוסר אונים, כעס ואשמה אצל ההורים. עולות הרבה שאלות והתלבטויות – מה לעשות? איך לפעול ולהתנהל במצב ? מה לא עשיתי נכון?
זוהי הזדמנות לבחון ולברר – מה קורה כאן? איך אנחנו ההורים "לוקחים בחזרה את המושכות" ויוצרים סמכות מיטיבה של שליטה וגבולות שעטופים בתמיכה ואהבה.
זהו שלב קשה ומאתגר בחיי משפחה, אך זוהי גם "הזדמנות שניה" לטפל באותם מצבים "שהתפספסו" בשלבים מוקדמים.
ילדים בצבא, ילדים "בוגרים צעירים" –
במדינה שלנו היום, הילדים נשארים ב"קן" תקופה לא קצרה – צבא, לימודים, תרמילאות. לפעמים הם באים, "מתדלקים" וממשיכים הלאה במסע שלהם...
המצבים המתמשכים הללו יוצרים לעיתים מתח וקושי במעבר בין קרבה למרחק, בין ילד קטן לבוגר צעיר ועצמאי. הנדנדה הזאת מטלטלת רגשית את שני הצדדים – ההורים והילד הבוגר.
נוסף למשברים הנורמליים שכל משפחה עוברת ומתמודדת,
ישנם לפעמים
משברים פתאומיים ש"נופלים" עליה ללא ידיעה או הכנה מוקדמת.
גירושים.
מוות של אחד מבני המשפחה.
ילדים עם צרכים מיוחדים (קשב וריכוז, ליקויי למידה, מחלה כרונית ועוד).
מחלה כרונית – פיזית או נפשית.
פיטורים או משבר כלכלי.
כל אחד מהמצבים הללו (ועוד אחרים), "נופל" על המשפחה כרעם ביום בהיר. האדמה רועדת והתא המשפחתי מטלטל, לעיתים בחוזקה. נוצרים "שברים" וסדקים רגשיים...ישנה אי ודאות...
כל המבנה המשפחתי הרגשי מתערער, משתנה ולעיתים מתפרק.
כל אחד מבני המשפחה משפיע ומושפע מהמצב החדש. אף אחד לא מוכן ולא יודע איך מתמודדים עם "הפצצה" שנחתה עלינו?
אמונות, הנחות יסוד, רגשות ותפקידים – הכל נחבט ונסדק, הכל רגיש, חדש ולא ידוע. האוירה נצבעת בצבעים עזים של פחד, חרדה, התלבטויות ושאלות...
אף אחד לא הכין אותנו לאפשרות הזאת ולא לימד אותנו מה עושים במצב הזה? איך מתמודדים עם הבאלגן הזה שמערבל ומבלבל כל-כך?
אל תהססו, יש אור בקצה המנהרה...
בכל שאלה או התלבטות, אתם מוזמנים להתקשר אלי!